המטרה: טריאתלון אילת 2010

לאט לאט הריצות הופכות ארוכות יותר, והמפה צריכה להקטין רזולוציה כדי להכיל את המסלול המלא. הרבה פעמים יצא לי לראות רצים במסלול הזה אשר מקיף את פארק רחובות, דרך נווה עמית, וכביש עוקף רחובות המכונה גם "טיילת רחובות". היום לראשונה גם אני עשיתי אותו. יצאתי עם השקיעה, כשעדיין ניתן לראות צללים אחרונים בשדות. בטיילת רצתי על הגבעה המלאכותית המכוסה בדשא, ומשקיפה על כל רחובות, כשהכוכבים מתחילים לנצנץ. הפעם השקעתי בחימום כמו שצריך: הליכה מהירה, מתיחות, חימום ברכים. התוצאות מורגשות: הריצה היתה נוחה יותר והברכיים שלי לא כואבות בכלל (בשונה מהריצה הקודמת). לקחים נוספים: לשרוך את הנעליים טוב יותר, לקחת ממחטת נייר לדרך, וחולצה קצרה מתחת למעיל זה מספיק מחמם. הכותרת היא "סיבוב רחובות (קטן)" כי אני כבר מתחילה לתכנן את הסיבוב הגדול, שכולל את רחוב הרצל ודרך יבנה, ואת הסיבוב הענק, שכולל את הכביש העוקף החדש :). שמעתי את מטאליקה בהופעה חיה עם התזמורת הפילהרמונית של סן פרנסיסקו. בסך הכל רצתי 5.8 ק"מ, ללא הפסקות (פרט לרמזור ברמז), ונהניתי מאד.

והנה כבר חזרתי. (זה מהיר האינטרנט הזה). בינתיים בעולם האמיתי עברו להם 44.2 דקות של ריצה! במהלכן גמאתי 5.8 ק"מ. אם מחלקים את זה בזה מקבלים מהירות ממוצעת של 7.6 דקות לק"מ, אבל כבר סיפרתי כמו איזו חיה אני רצה. היה מקסים להגיד שלום שלום לחמש ק"מ כשפגשתי אותו בדרך. היה כיף לשמוע אלבום מלא של אורפנד לנד תוך כדי ריצה. היה מגניב שהשיר שחיכיתי לו (Norra El Norra) היה גם זה שסגר את הריצה. אבל אני חייבת להודות שעם סוז זה יותר כיף… ואת אורפנד לנד אשאיר להופעות חיות שלהם. אה, כן, ובטן ואלכסונים כמובן, כשגשם קופץ עלי תוך כדי. וגם עשיתי מפה:

סופסוף קניתי לי בגדי ריצה אמיתיים
שיא הטכנולוגיה בנידוף למרחקים
בגדים סגולים עם פסים לבנים
עכשיו גם אני ארוץ כמו עז הרים

סיפרתי לליאור שאני "תקועה" על ארבעה קילומטרים: כל המסלולים שעשיתי לאחרונה הסתיימו בבית, בדיוק לאחר ארבעה קילומטרים! הוא הציע שפשוט ארוץ את המרחק הרגיל, ואז, בדיוק לפני שאסתובב ואחזור ההביתה, להוסיף עוד חצי קילומטר. המממ… רעיון מעניין!

לרגל המאורע החלטתי להרחיב את אוסף השירים שלי. הלילה ארוץ עם Orphaned Land. אחלו לי בהצלחה, חמישה קילומטרים הנה אני באה !!

יום חמים וקיצי של אמצע החורף עומד להגמר ומשאיר אחריו ריח של אביב מוקדם. צבעים יפים של שקיעה, שהתרגלתי לראות רק מהמשרד. היום אני בחופשת מחלה, ולא עושה יותר מדי. הרבה אנטיביוטיקה, ז'קט ריצה סגול ומכנסיים לבנים – אני מאירה למרחוק. חולפת בריצה על פני המשרד וממשיכה עוד קצת. שדות פתוחים וריח פריחה. חרציות הולכות לישון ומרפות עלי כותרת. מחשבות על לרוץ לעבודה ובחזרה במקום לנהוג.

אבל זה לא מה שימנע ממני לרוץ. אייפוד שאפל הגריל את שבוע מספר 7. סוז מורה לרוץ 25 דקות ברצף, ואני מצייתת. בסוף המסלול מגבירה לשלוש דקות של ריצה מהירה. בסך הכל 4 ק"מ של ריצה רצופה. ושוב תודה למיכל שבזכותה הגעתי לחדר הכושר עם עין אחת בוכה ועין שניה צוחקת. מה שהכי מגניב זה שאחרי 25 דקות ריצה (קצת יותר) הרגשתי שאני עדיין יכולה להמשיך. השרירים בסדר ואני נושמת בקצב רגיל. אפילו בעת כתיבת שורות אלו בא לי לצאת לריצה נוספת… אבל אני אתאפק, ובמקום זה אלך לקנות לי בגדי ריצה חדשים.

הנוסעים בדרך יבנה בוודאי מחייכים לעצמם. צבנוע קטן ועקשן. שרה לעצמי ועושה תנועות עם הידיים, תעירי אותי לפני שאת הולכת-כת. יוצאת מהבית וקר-קר-קר, סוז באוזניים עם מוזיקה נהדרת. מוותרת על חימום כי כל כך קר ומתחילה ישר לרוץ. מהבית לדרך רמז (סו מבשרת שמתחיל שיעור חדש בחימום בן חמש דקות), לגלוסקין ומשם לפאבים בהרצל (סו מודיעה שעכשיו רצים עשר דקות). הכוכבים יפים בשדרות חן, ואני כל כך מתרגשת מזה שהריצה הפכה לי לנוחה ונעימה, עם הפנים לכיוון הבית ועם חשק לעוד. אז המשכתי עוד… פונה לדרך יבנה, רמזור ירוק משמח אותי, סו מבקשת ואני מסכימה להליכה בת שלוש דקות, ובואי איילין במעלה עמוס דניאלי, עליה לחנה אברך, עד שסוז מכריזה שסיימנו ועכשיו הליכה של חמש דקות ומתיחות. ברקע eye of the tiger עם קונוטציות של הישגיות.

אני רצה לאט. בקצב של צבנוע. צעד אחרי צעד אחרי צעד. הקצב הזה מאפשר לי לרוץ יותר, כי כשהקצב עולה גם הלב פועם מהר יותר והגוף מתעייף ורוצה לנוח. האופן שבו אני רצה מזכיר לי את האופן שבו אני פותרת באגים או מנכשת עשבים בגינה: סט מסודר של פעולות שחוזר על עצמו במונוטניות מבורכת. סבלנות ונחישות הן תכונות המפתח. ובדיוק מצאתי את המאמר הזה ואת מוסר ההשכל באתר של מועדון רצי תל אביב.

עברו יומיים, הגיע הזמן לצאת שוב. מסלול דומה. אין חשק, לילה, קר בחוץ והמעיל הסגול בכביסה. רעבה ולא רוצה לאכול לפני הריצה. תה ועוגיה, שמתגלים כלא מספקים. הרגליים זוכרות את המאמץ האחרון. מנסה לשכנע את עצמי שגם לרוץ עד לדרך יבנה זה מספיק בהחלט. בדרך יבנה פונה לכיוום הפקולטה ורצה עד לויצמן, ומשם בחזרה עד לרמז, בלי הפסקה. שלושים שניות של מנוחה ברמזור מפיחות כוחות מחודשים ועייפות בו זמנית. בחזרה בבית גוגל מפות מראה על 3.7 ק"מ. בטן ואלכסונים. זהו, הגיע הזמן להתקלח לאכול ולישון לישון. זוהי שקיעתה של הזריחה.

3.8 ק"מ. עד לנתנאלה ובחזרה. עצירה אחת לקשור שרוכים, שתי הליכות קצרות של התעייפות, וריצה רצופה מאמצע דרך יבנה ועד הבית. אייפוד ננו עם אוסף שירים ששרה הכינה לי. בטן ואלכסונים בבית. חזקה יותר טובה יותר מהירה יותר חזקה יותר. עשרים ושמונה דקות (לתשומת לב הקורא ליאור!!!).