המטרה: טריאתלון אילת 2010

סוף סוף מצאנו בית בתל אביב. לא רצתי שבוע חצי – בהתחלה כי הייתי חולה, ובהמשך בעקבות עומס מטלות שקשורות בקיפול הדירה ברחובות ובסידור הדירה בתל אביב. וככה עבר לו השבוע, יום חמישי הגיע, אחרוני הסידורים הושלמו, אני בדירה החדשה והשקיעה טרם החלה. לבשתי את בגדי הריצה, התמתחתי בבית ויצאתי אל הרחוב. וואו. תל אביב. קצת מזכיר את הריצות ברומא, ריצה בעיר גדולה. כל כך הרבה אנשים! וכלבים! ומכוניות! דילגתי בין מכוניות מתחת לכיכר העירייה, עליתי בשדרות בן-גוריון, כמעט ונדרסתי בכביש קטן שהגיחה ממנו מכונית במהירות. ועוד למעלה, אל כיכר אתרים. הים נשקף מכל עבר והשמש שוקעת בו. נשמתי עמוק ושמחתי על המעבר ועל השינוי. למשל, זה מאד נחמד לראות שקיעה בים במהלך הריצה. דילגתי בירידה את מדרגות כיכר אתרים והמשכתי לצד בריכת גורדון. מבט ישר, מבט שמאלה לים, מבט ימינה לרצים, מבט ישר… – רגע??? הרץ מולי מוכר לי, זהו דן! אותו דן מהריצה הקודמת, ההיא המדברית, פתאום ככה סתם באמצע תל אביב, מזיע ושמח. שמחתי לראות אותו, החלפנו משפטים והמשכתי בריצה, מהרהרת בכך שאין מקריות בחיים. ליד חוף הדתיים יש עלייה אל גינה שמשקיפה אל הים. משם ההמשך אל שדרות נורדאו, בירידה. ימינה לאבן גבירול, חלפתי על פני סושיה שנראית לי מעניינת. המשכתי עד בלוך ומשם לרחובות הפנימיים בהם שוכנת דירתי החדשה. שלום לזוג מבוגרים שמחזיק ידיים, אלו הם בעלי הדירה החדשה שלי, שיצאו לטיול ערב והתלהבו לראות את הדיירת החדשה שלהם בבגדי ריצה. ושתי קומות אל הבית החדש, שם מחכה לי גשם בציפייה.

ביום רביעי בערב רצתי כרגיל, ובחמישי ארזתי וירדתי דרומה לפסטיבל זורבה הבודהה שהתקיים באשרם במדבר. בכוונה לא ארזתי איתי שום בגדי ספורט – רציתי לתת לגוף קצת מנוחה מהריצות, ולנצל את הזמן ליוגה ומתיחות. ההתלבטות היתה קשה וממש נלחמתי עם עצמי להשאיר את נעלי הריצה בבית! בפסטיבל יש שפע של סדנאות, חלקן רוחניות, כמו מדיטציות ומעגלי שיחה והקשבה, וחלקן יותר תנועתיות. שחר ואני השתתפנו בסדנת יוגה לזוגות שבה הפעלנו כל מיני שרירים חבויים. מתחתי שרירים שלא ידעתי בכלל שיש לי 🙂 לאחר מכן יצאנו לטייל במדבר, ישבנו לצד הדרך ושוחחנו. השמש שקעה לאיטה ועל השביל הופיע רץ, מצוייד בביגוד מתאים וגם במוזיקה. איך שאני קינאתי! מאותו רגע התעורר בי שדון הריצה הקטן ולא נתן לי מנוח. למחרת בבוקר השתתפתי בסדנה נוספת: Contact Dancing, ריקוד שגם בו מפעילים שרירים רבים. ופתאום צץ לו רעיון: גם אני אנחה סדנה!

סדנת ריצה מדברית
בהנחיית מיטל
נפגשים בשקיעה על השביל היוצא אל המדבר
ציוד מומלץ: נעלי ריצה ובקבוק מים.

הרעיון הזה הצחיק אותי והגניב אותי בו זמנית. דמיינתי אותי מנחה קבוצה גדולה של אנשים שכולם יוצאים לרוץ יחד איתי – בסגנון פורסט גאמפ. המשכתי להרהר ברעיון עד הערב ובינתיים חיפשתי סדנאות מעניינות. בדרך לסדנת ריקוד ברזילאי פגשתי את דן והדלקתי אותו על הרעיון. העברנו את הזמן עד לשקיעה בצעדי ריקוד, שהוכרזו כ"חימום" לקראת הריצה. דן הופיע בשעה היעודה מצוייד במיטב בגדי הספורט, ואילו אני הופעתי בנעלי ספורט ישנות שכיום משמשות אותי לטיולים, ובמכנסיים קצרים שבמקרה היו לי בתיק. חימום נוסף ומתיחות נוספות, ויצאנו לדרך. רצנו באיטיות בקצב שיחה על אבני חצץ גדולות. הריצה במדבר היתה שונה מאד מהריצה בצפון. האבנים שונות – חלוקי נחל גדולים וחצץ, שגרמו לי להבין את הצורך בנעלי ריצה מיוחדות לשטח. גם מזג האוויר שונה, רוח מדברית, שנשארת יבשה מאד גם לעת שקיעה. לא הרגשנו שהזענו אולם המלח שהצטבר על הפנים והשפתיים רמז אחרת. רצנו במשך 26 דקות בכיוון אחד, ואז הסתובבנו וחזרנו. דן לימד אותי סוגי מתיחות שלא הכרתי, בעיקר מתיחות של פלג גוף עליון. בסך הכל רצנו כשבעה ק"מ בנוף המדברי, במסלול שטוח. הנוף הפתוח מטהר את הנפש, ולדעתי זו היתה הסדנה הטובה ביותר בכל הפסטיבל 🙂

ארבע וחצי, מרחתי קרם הגנה ונמתחתי כהוגן. סיבוב רחובות (קטן), כבר לא זוכרת מה זה הכיוון הרגיל ומה ההפוך. עליתי בעוקף רחובות לכיוון שדות הפקולטה, ימינה לנווה עמית – חלפתי על פני אדם זקן שברך אותי לשלום, דרך שדות החרציות אל עבר העבודה, בחזרה אל צומת רוז'נסקי ודרך הים, ועליה חזרה הביתה. בסיום הריצה סוז החליפה את פורטיס וסחרוב, והזכירה לי עד כמה היא נפלאה. מתקני הילדים בגן השעשועים משמשים אותי למגוון מתיחות, חלק שהכרתי וחלק שאני ממציאה לעצמי. שוב מרגישה גמישה.

עם התארכות מרחקי הריצה שלי התחלתי להרגיש ביתר שאת כאבים בברכיים. עבורי זו איננה תופעה חדשה, גם אחרי ערב על רולר בליידס אני מרגישה את הברכיים. את אימוני הקרטה שלי הפסקתי בגלל אותם כאבים. ולמעשה, נדמה לי שגם אז בתיכון היו אלו הברכיים שמנעו ממני לרוץ את ריצת ה- 2000 מטר. בדרך כלל, אחרי מסע רולר בליידס מגיע שבוע של מנוחה שבמהלכו אני שוכחת מהכאב, אבל שגרת הריצה שלי (יום כן יום לא) אינה משאירה זמן רב להתאוששות. בשלב הראשון החלטתי "להוריד הילוך", ולרוץ 6-7 ק"מ בכל אימון (במקום 8 ואף 10). בנוסף, איפשרתי לעצמי שלושה-ארבעה ימי מנוחה בין אימון לאימון. אבל נדמה לי שהדבר הטוב ביותר שעשיתי הוא ההקפדה על חימום ארוך לפני הריצה, ופרק זמן ארוך מאד למתיחות בתום האימון. הברכיים קצת נרגעו וכך גם אני (ממש התחלתי לדאוג!).

היום החלטתי לשמוע לעצות הטובות שקיבלתי ולבקש ממדריך בחדר הכושר שייעץ לי לגבי תרגילים לחיזוק השרירים שסביב הברכיים. אלו הם השריר הארבע ראשי (quadriceps) ושרירי מיתר הברך (hamstring). אחרי אימון בטן קצר פניתי לאיזור המכשירים, ושם איתרתי מדריך שנראה לי רציני. לשמחתי קלעתי בול: זהר המדריך משתתף בתחרויות איירון-מן וחושב לפתוח קבוצת אימון לטריאתלון. פרט להדרכה שקיבלתי לגבי המכשירים המתאימים, שוחחנו גם בנוגע לאופניים ולשחיה. בקרוב אקנה אופנים וזהר נתן לי מספר טיפים, כגון סוג הכידון, דיסקיות ההילוכים ואיך לבחור במידה המתאימה. כמו כן קיבלתי טלפון של קבוצת טריאתלון מאיזור המרכז ומחר אצור איתם קשר. חיזוק השרירים התגלה כמשימה כואבת במיוחד – אין ספק שהשרירים האלו צריכים חיזוק אצלי. יחד עם זאת, אני מרגישה בדרך הנכונה.

לסיום הכיף בחדר הכושר פניתי אל הבריכה. לפני חודשיים נפצעתי בעין, וכדי לאפשר לעין להחלים נמנעתי מכניסה לבריכה. היום העזתי ולבשתי את בגד הים – שמתאים מאד לחוף הים אך פחות לטריאתלון – ושחיתי 10-15 בריכות (לא ספרתי). בעצת זהר, כשאצטרף לקבוצת הטריאתלון אקח גם מספר שיעורים פרטיים לשיפור סיגנון השחיה. בעיקר אני צריכה ללמוד סגנון חתירה – היום אני יודעת לשחות רק בסגנון חזה. אני מרוצה מכך שעכשיו אוכל לגוון את שגרת האימונים – יום ריצה, יום שחיה.

שישה ק"מ בסיבוב רחובות (קטן). אווירת חג ברחובות. היה חם מהרגיל והריצה זרמה פחות מבפעמים הקודמות. הגעתי הביתה עם פנים אדומות והרגשה טובה. מתיחות ארוכות ושחרור. הברכיים כבר לא מתלוננות. מקלחת מהירה וקדימה לדרך עם עם ישראל. הרבה תיאבון בליל הסדר!

שלוש פעמים השבוע רצתי את סיבוב רחובות (קטן), ובאותם שלושה ימים פגשתי גם את אמא שלי. הריצה הראשונה בשבת שעברה. יום נאה וחמים, מושלם לריצה באמצע היום. בשעה 11:00 החרציות בשיאן, וחום השמש מעלה גם את החום שבלב. חזרתי מאושרת מהריצה הזו, בהחלט אחת המדהימות. גשם ואני המשכנו לארוחת צהרים בחולון ואחר כך טיול ארוך מאד בשכונת ילדותי. הריצה השניה היתה ברביעי בערב. מאד רציתי לרוץ את הסיבוב אבל בגלל החושך בחרתי מסלול שונה, גם הוא 6.5 ק"מ בערך. רצתי הלוך ושוב ברחובות מקבילים, "תופרת" את העיר. משם לביקור לילי אצל האמא וכמעט שנשארתי לישון, הייתי כל כך עייפה! כמה קוביות שוקולד והאנרגיה חזרה. הריצה השלישית היתה בשישי לקראת השקיעה. חזרתי הביתה אחרי ארוחת טרם-פסח אצל אמא. שעון קיץ התחיל והימים מתארכים. הריצה היתה קלה במיוחד אם כי נרשמה עצירת ברכיים אחת. שני שירים נפלאים שאזכור מהריצה: Gold – I'm proud of you!, ומחפש תשובה של היהודים. בכלל שני הדיסקים הראשונים של היהודים נפלאים לריצות. בבוקר ירד גשם ובשמים יש עננים סגולים. בחווה החקלאית מכינים את השדות לקרת זריעה ויש שטחי אדמה גדולים וחשופים. בהמשך נפרשים מרבדים של חרציות ושאר פרחי אביב. בשלוש הריצות הלו הקפדתי על חימום ומתיחות לפני הריצה ובסיומה. עשר דקות של מתיחות בסיום הריצה פשוט עושות טוב וכיף ומשפרות את הגמישות, אבל יותר מכל עוזרות לשיפור ההרגשה בברכים. בשבת גיליתי בחדר הכושר את המכשיר לעבודה על השריר הארבע-ראשי והבנתי עד כמה הוא זקוק לחיזוק אצלי.

oh but I'm proud of you,but I'm proud of you
there's nothing left to make me feel small
luck has left me standing so tall
gold
always believe in your soul
you've got the power to know
you're indestructable
always believe in,because you are
gold
glad that you're bound to return
there's something I could have learned
you're indestructable,always believe in

עדיין מחפשת דירה באיזור פארק הירקון. קבעתי עם אורן שנפגש בערב אחרי סיבוב הדירות שלי ונרוץ ביחד. אורן הגיע בבגדי ספורט, מוכן ומזומן לריצת ערב. למדתי טריק חדש: לקשור את המפתח של הרכב לשרוך של הנעל. חימום ומתיחות בסגנון ליאור כשכלבה לבנה קטנה מנסה למשוך את תשומת ליבנו. אורן באצילות אופיינית הציע שנרוץ בקצב שלי ובמסלול שאבחר. רצנו מכיכר העפרונות ועד למתקנים בראש ציפור, מערבה עד לדרך נמיר ובחזרה. בדרך השלמנו חוויות מהחודשיים וחצי האחרונים. סה"כ 6.5 ק"מ של ריצה קלילה + שיחה נעימה. אני שמחה על האופציה החדשה שנפתחה לי לרוץ ביחד עם חברים ולשוחח בדרך – אופציה שגיליתי במהלך ריצת האימון של הר לעמק.

זו היתה ריצה ראשונה אחרי שבוע של מנוחה לברכיים. מכאן אמשיך בקצב מתון ועם הרבה חימום בריצות קצרות של 4-6 ק"מ כל יומיים-שלושה, ובמקביל חיזוק של השריר הארבע ראשי ושריר התאומים בחדר הכושר. בקרוב: שחיה ואופניים יצטרפו לשגרת האימון. כעת הזמן מתאים להצטרף לקבוצה, בינתיים החלטתי לדחות זאת עד אחרי המעבר לתל אביב.

לאחרונה, הערבים שלי מוקדשים לשיטוטים בין דירות תל אביביות. אני מחפשת דירה שתהיה קרובה לפארק הירקון בשביל ריצות ואופניים. רצוי שתהיה משופצת, מרווחת, מוארת, עם דוד שמש וחניה. ואם הדירה תהיה קרובה גם לים זה מאד ישמח את כלב הים שלי. קבעתי לראות דירה כזו ליד פארק הירקון, והגעתי שעה קודם מצויידת בבגדי ריצה. רצתי לכיוון מזרח, חלפתי על פני אמא שגערה בבנה כי הוא שורף עלים של אקליפטוס (דווקא עשה ריח נעים). חציתי לעבר השני על הגשר המואר באורות כחולים, שמעברו טיילו זוג זקנים והחזיקו ידיים – כמה רומנטי. משם דרך מזרקה שמוארת בכחול, קיר טיפוס, עד למרכז השייט, ואז חזרה לירמיהו. כשהתכופפתי לעשות מתיחות שמתי לב לגלים הקטנים על פני הירקון ולאורות שקורנים ממרכז השיט וממגרשי הטניס. שונה מאד מרחובות, שבה בערב אני רצה בכבישים חשוכים, בין שדות, וכמעט לא פוגשת אנשים – כאן בפארק הירקון כולם רצים או נוסעים באופניים או ברולר בליידס. האורות הסינטטיים מזכירים לי את סינגפור. אחרי ביקור בדירה פגשתי את עפרי וביחד עשינו שוב את אותו המסלול בהליכה מהירה, הפעם הרחקנו עד לראש ציפור. איזה כיף שבסוף כל זה הסושי בג'פניקה קרוב מתמיד.

במירוץ הר לעמק יהיה עלי לרוץ שלושה קטעים: מגשר הפקק לגשר בנות יעקב (קטע מס' 6), ממאגר אשכול (חנתון) לאלון הגליל (קטע מס' 14), וממושב היוגב לכפר ברוך (קטע מס' 22).

הקטע הראשון בן 4.3 ק"מ ומדורג קל. הקטע השני בן 7.2 ק"מ ומדורג קשה, כנראה בזכות עליה שיש בסוף הקטע. הקטע השלישי בן 7.4 ק"מ ומדורג קל. על פי תכנית זמני הריצה שלנו, יצא לי לרוץ את הקטע השני הקשה בלילה. מעולם לא רצתי בשטח; בדמיוני ראיתי את עצמי מטפסת על סלעים חדים ורצה בשבילים צרים, מלאי בוץ. וכל זה בחושך. שרון הציע שנערוך ריצות היכרות בקטעים המתוכננים לשעות החשכה, ואני שמחתי על ההזדמנות לפגוש את חברי הקבוצה ולהתנסות עם ריצה בשטח. הקטע הראשון שנבחר לריצת ההיכרות הוא הקטע השני שלי, שאמור להיות הקשה מכולם.

קבענו להפגש בשעה שמונה בבוקר. לשם כך עלי לצאת מרחובות בשש בבוקר. מרוב התרגשות התעוררתי כבר בשלוש וחצי ולא הצלחתי להרדם. דאגתי שהריצה תהיה לי קשה, שחברי הקבוצה יהיו הישגיים ושלא אעמוד בצפיות מבחינת הזמנים, והחמור מכל – שלא אצליח לחצות בריצה את השטח הקשה והאתגרי. ובתוך כל זה, צינון שהחל בתחילת השבוע הגיע לשיאו אתמול בערב והיום בבוקר, אולם הייתי נחושה להגיע לצפון ולראות עם מה עלי להתמודד.

נסיעה על כביש שש הביאה אותי לאלון הגליל קצת לפני הזמן. בדרך עצרתי לקפה וסנדוויץ' טעים, כמה טוב שיש קפה סגפרדו באלוניות שבדרך. באלון הגליל פגשתי את שרון וצמרת אשתו, אשר תלווה אותנו באופנים לאורך הריצה. החלפתי לבגדי ריצה, השארנו את הרכב שלי ונסענו יחד לחנתון. התארגנות קלה וזהו, אנו יוצאים לדרך…

שרון הציע שנרוץ בקצב שמתאים לי. רצתי לאט, מתכננת לשמור כוחות לקטעים הקשים בהמשך. להפתעתי, קטעים כאלו לא הגיעו. בתחילה רצנו לאורך הכביש, לאחר מכן נכנסנו לחנתון ורצנו בדרכי עפר רחבות, ובסיום רצנו שוב לאורך כביש. שום סלעים, שום טיפוס, שום שבילים צרים מלאי בוץ. אז מה כן היה? המון כלניות, כמה פרות, שיחה נעימה, ריצה בכיף, מזג אוויר נעים, עליה רצינית לקראת הסוף. אדמה בוצית ופריכה, הרבה ירוק, נוף נהדר, והרגשת הקלה. אם זהו הקטע הקשה ביותר שצפוי לי במירוץ, נראה לי שיהיה סבבה. ממש סבבה.

תאור המסלול, כפי שאני זוכרת אותו: מתחילים ממאגר אשכול. רצים על דרך עפר לכיוון הכביש הראשי. רצים לאורך הכביש עד לתחנת אוטובוס מול הכניסה לחנתון – צריך להזהר מהמכוניות שבאות ממול. חוצים בזהירות את הכביש – אין מעבר חציה. כביש עולה לכיוון חנתון ומתעקל ימינה. אחרי העיקול פונים שמאלה לכיוון הרפתות. רצים קצת על דרך עפר ופונים שמאלה – בניגוד למסומן במסלול הריצה – הסיבה היא שעל הדרך המתוכננת נבנה מאגר מים. רצים דרך הרפת, מימין ומשמאל פרות. מגיעים למעבר בקר, מוטות ברזל מסתובבים – צריך לחצות בזהירות (אי אפשר לקפוץ מעל, זה ארוך). פונים שמאלה. רצים בירידה עד שמגיעים לעיקול של 180 מעלות. משם דרך עפר עם אבנים קטנות. רצים במקביל לכביש. בדרך יש כלניות וצמחים ירוקים. מגיעים קרוב לכביש ורצים קצת בין עצים. רגבי אדמה חומים, אדמה כבדה. חוצים שלולית, ואז יש ירידה נוספת ועליה לכיוון הכביש. כמה מטרים על הכביש עד למעבר חציה מול אלון הגליל. נכנסים לאלון הגליל ועולים עם הכביש כחצי ק"מ. הפניה הראשונה ימינה אל דרך עפר, ירידה עד למקום בו החננו את המכונית. בהמשך יש עליה ושם תהיה תחנת ההחלפה.


(צלם: אילן שריף, תמונה מוויקישיתוף)