עם התארכות מרחקי הריצה שלי התחלתי להרגיש ביתר שאת כאבים בברכיים. עבורי זו איננה תופעה חדשה, גם אחרי ערב על רולר בליידס אני מרגישה את הברכיים. את אימוני הקרטה שלי הפסקתי בגלל אותם כאבים. ולמעשה, נדמה לי שגם אז בתיכון היו אלו הברכיים שמנעו ממני לרוץ את ריצת ה- 2000 מטר. בדרך כלל, אחרי מסע רולר בליידס מגיע שבוע של מנוחה שבמהלכו אני שוכחת מהכאב, אבל שגרת הריצה שלי (יום כן יום לא) אינה משאירה זמן רב להתאוששות. בשלב הראשון החלטתי "להוריד הילוך", ולרוץ 6-7 ק"מ בכל אימון (במקום 8 ואף 10). בנוסף, איפשרתי לעצמי שלושה-ארבעה ימי מנוחה בין אימון לאימון. אבל נדמה לי שהדבר הטוב ביותר שעשיתי הוא ההקפדה על חימום ארוך לפני הריצה, ופרק זמן ארוך מאד למתיחות בתום האימון. הברכיים קצת נרגעו וכך גם אני (ממש התחלתי לדאוג!).
היום החלטתי לשמוע לעצות הטובות שקיבלתי ולבקש ממדריך בחדר הכושר שייעץ לי לגבי תרגילים לחיזוק השרירים שסביב הברכיים. אלו הם השריר הארבע ראשי (quadriceps) ושרירי מיתר הברך (hamstring). אחרי אימון בטן קצר פניתי לאיזור המכשירים, ושם איתרתי מדריך שנראה לי רציני. לשמחתי קלעתי בול: זהר המדריך משתתף בתחרויות איירון-מן וחושב לפתוח קבוצת אימון לטריאתלון. פרט להדרכה שקיבלתי לגבי המכשירים המתאימים, שוחחנו גם בנוגע לאופניים ולשחיה. בקרוב אקנה אופנים וזהר נתן לי מספר טיפים, כגון סוג הכידון, דיסקיות ההילוכים ואיך לבחור במידה המתאימה. כמו כן קיבלתי טלפון של קבוצת טריאתלון מאיזור המרכז ומחר אצור איתם קשר. חיזוק השרירים התגלה כמשימה כואבת במיוחד – אין ספק שהשרירים האלו צריכים חיזוק אצלי. יחד עם זאת, אני מרגישה בדרך הנכונה.
לסיום הכיף בחדר הכושר פניתי אל הבריכה. לפני חודשיים נפצעתי בעין, וכדי לאפשר לעין להחלים נמנעתי מכניסה לבריכה. היום העזתי ולבשתי את בגד הים – שמתאים מאד לחוף הים אך פחות לטריאתלון – ושחיתי 10-15 בריכות (לא ספרתי). בעצת זהר, כשאצטרף לקבוצת הטריאתלון אקח גם מספר שיעורים פרטיים לשיפור סיגנון השחיה. בעיקר אני צריכה ללמוד סגנון חתירה – היום אני יודעת לשחות רק בסגנון חזה. אני מרוצה מכך שעכשיו אוכל לגוון את שגרת האימונים – יום ריצה, יום שחיה.