המטרה: טריאתלון אילת 2010

חמישה ק"מ, 27 דקות.

שבע וחצי בבוקר, יום כיפור. הכבישים ריקים ופנויים בשבילנו. יצאנו מפינת החי דרך נמיר אל גלילות, מזרחה דרך כביש 5 עד לצומת מורשה, ובחזרה דרך איילון דרום עד קיבוץ גלויות. מסתובבים ועולים שוב עד גלילות, ודרך נמיר לוקחת אותנו הביתה.
חלי מראה לי בדרך איך עושים דראפטינג, זה כל כך מגניב. עשינו גם אליפסות בשתי דרכים שבהן ראש הקבוצה מוביל את שרשרת הדראפטינג ומתחלף עם הבא אחריו.

בריכת גורדון, עבודה על נשימות. השחיין הותיק יוסי נותן לי טיפים ועצות לתרגילים: יד רודפת יד, יד נוגעת בבית שחי. הצלחתי לשחות חמישים מטר ברצף מספר פעמים, בין לבין שוחה חזה כמנוחה אקטיבית. לבסוף 750 מטר ברצף, 100 מתוכם בחתירה.

חוויות:
היה נפלא. היה קשה וטוב. המשך יבוא כשיבוא לי לכתוב.

סרטים:
אחרי היציאה מהים:

ובסיום:

כללי
קרם הגנה
בגדים להחלפה אחרי
סנדלים
טוש סימון שלא יורד במים
סנדויץ'
תמרים
חטיף אנרגיה
מים – הרבה!

שחיה
בגד ים
כובע ים
גומיה לשיער
משקפת
מגבת
וזלין

אופניים
נעלי רכיבה
קסדה
כפפות רכיבה
משקפי שמש
כובע
פנימית ספייר, כפיות, משאבה
מפתח אלן
מכנסיים
גופיית ספורט
חולצה

ריצה
נעלי ריצה
עוד קרם הגנה
מוזיקה

לזכור:
לשים פלאפון בתיק של האופניים
להוציא בקבוקים עם קרח מהמקרר
להכניס את השרוכים לתוך הנעליים בזמן הרכיבה

המים עדיין קרים ומלוחים. הקרים זה לא בעיה, המלוחים – כן. בגד הים משפשף ושורף. לזכור להביא וזלין לתחרות. אין סיכוי שאמשיך לאופניים וריצה ככה – עדיף להתאמן על החלפת בגדים בשטח ציבורי 🙂

אחרי מספר נסיונות הצלחתי לשחזר את ההצלחה מהפעם שעברה / בריכה שלמה בחתירה / אך בקיסריה אשחה חזה / ככה זה, ככה זה.

הגיע הזמן לשמן את השרשרת שבילתה כבר לא מעט ק"מ בחברתי. קראתי את כל ההוראות על חומר הסיכה האדום. ההוראות גוערות במשתמשים: "Wipe off all the access lube. All of it!". ובהמשך – "You can't wipe the chain too much, so really wipe it down good". אוקיי, הבנתי. לנגב את החומר. הידד.

האופניים הושענו אחר כבוד בחדר השינה על הארון כדי שלא ילכלכו את הקירות שנצבעו לא מזמן. החלטה שהתגלתה נבונה בזמן סיבוב השרשרת שהעיפה טיפות שחורות לכל עבר. אה… אופס. הצלחתי להתעלם באלגנטיות מחומר הסיכה הורדרד שטפטף על הרצפה. סמרטוט רצפה ואפילו סקוטשברייט לא הצליחו לסלק את הכתם שנוצר. זה חומר טוב!!

את האימון הערב סיימתי בתרגיל אקרובטי של ירידה מהאופניים תוך הנפת רגל ימנית באוויר מעבר למושב. האופניים נפלו ארצה בקול חבטה ואני עליהם. לאופניים שלום. סובבתי את הכידון ימינה ושמאלה לבדוק שאין הפתעות וקול "טסססס" דקיק נשמע. בחינה מדוקדקת הראתה שקוץ נעוץ בגלגל הקדמי. הוצאתי אותו בשמחה כדי להראות לחלי. Wrong again. עדיף להשאיר את הקוץ נעוץ בצמיג, ככה האוויר יברח לאט יותר, ואולי – אם יהיה לי מזל – אצליח להגיע עד הרכב… ככה פגשתי את הפנצ'ר הראשון שלי. מקווה שלא לפגוש אתכם יותר מדי, ואם כבר – אז רק באימונים… במהלך תחרויות תשארו בבית שלכם בבקשה.

דוד צחי הציע, ואני קיבלתי בשמחה. בריכת גורדון הנה אני באה! השכמה בשש וחצי, טיול לגשם, התארגנות קלה, נסיעה בתל אביב הפקוקה, חניון אתרים, צמיד סגול, הנה הגעתי. המון מסלולים, חלק של ארבעים מטר וחלק של חמישים. השלט מעל למסלול המהיר מתיר את השימוש בסנפירים, ומסדר לי תהיה קודמת. כניסה חלקה למים הקרים. קרים?? הפתעה נעימה… הפתעה נוספת היא המליחות של המים. אמנם ידעתי וציפיתי, אך בכל אופן הרגשתי כאילו מישהו שם החליט לצ'פר את השוחים במיוחד והוסיף עוד איזה טון מלח לבריכה.

בריכות ראשונות לחימום בסגנון חזה. המטרה שלי היום היא להתרכז אך ורק בנשימה. ברגע שאצליח לנשום בצורה חלקה כל היתר כבר יסתדר, ואוכל להתרכז בתיקונים (הרבים) שיש לעשות. העלתי בזכרוני את כל הפעולות: רגלים צמודות, עולות ויורדות, עקבים יוצאים מהמים, תנועה גלית. כף יד בהמשך לזרוע. הידיים נעות כמשוט. תנועת גריפה מתחת לבטן. מרפק יוצא מהמים ומסמן תנועת שריטה. נשיפה ונשימה דרך הפה. ראש מסתובב צמוד לזרוע, נשיפה של כל האוויר החוצה, נשימה והחזרת הראש. זהו, נראה לי שהבנתי. עכשיו רק לתרגל.

ברגע שהצלחתי להוציא באמת את כל האוויר החוצה בתוך המים, הוצאת הראש לנשימה הפכה לקצרה יותר וכך המשכתי את שיווי המשקל בציפה. התחלתי במספר תנועות חתירה ועברתי לחזה ברגע שהסדר התבלבל. אולם ככל שנקפו הבריכות משך החתירה התארך, עד שהצלחתי לעשות בריכות שלמות בחתירה. כזכור, ארבעים מטר. ברצף. יצאתי מרוצה מהמים והמשכתי לעבודה. איזה כיף לפתוח ככה את הבוקר 🙂

אימון הריצה היום כיפי במיוחד. רצים 400 מטר בקצב תחרות, ואז עוד 400 מטר בקצב צב, המכונה "מנוחה אקטיבית". ככה 6 פעמים (4800 מטר). הדופק בסיום מקטע בקצב תחרות: 165 (80%), ובסיום מקטע מנוחה: 150 (70%). הברכיים קצת מציקות אבל המצברוח בשמים – תודות למוזיקה שהפעם הבאתי איתי. שני שירים: אריק לביא שר לי שיר בסיום הריצה, ו- PIL בבית מוסרים שזהו לא שיר על אהבה.

בארבע וחצי בבוקר חשוך בחוץ. חשוך וחם. מה נסגר עם הקיץ הזה שלא רוצה לעזוב אותנו? גשם לא מצליח להבין למה קמים כל כך מוקדם ומה פשר ההתרגשות שאופפת את הבית. צריך להתקלח, להתלבש, לאכול, לנפח אוויר בצמיגים, לזכור לקחת את כל הפריטים ופרטי – הפריטים. מזל שחלי שלחה לנו רשימת ציוד, ככה זכרתי להביא קסדה. גשם שמח לצאת לטיול מוקדם, בשבילו זוהי הזדמנות מצויינת להפחיד את החתולים המנמנמים מתחת למכוניות.

שש בבוקר, רן אוסף אותי טרמפ ואנחנו נוסעים צפונה לקיסריה. בדרך השמש עולה ואני נזכרת שכבר מזמן לא ראיתי זריחה. הזריחה מעל איקאה הבוקר צהובה, אדומה וזוהרת במיוחד. עוד רגע יהיה פה חם ממש. מריחה ראשונה של קרם הגנה להיום.

שחיה
נקודת הזינוק לשחיה נמצאת ברצועת חוף קטנה בלשון מים שנכנסת בין העתיקות. למעשה, הזינוק לא יהיה מהחוף, אלא 200-300 מטר פנימה. זאת מפני שהחלק הקרוב ליבשה זרוע סלעים, או שהיו שם קודם או שהתפוררו מהחומות במרוצת השנים. חלי מסבירה לנו שצריך להכנס למים ולהאחז בחבל פנוי עד לזינוק, כדי לשמור כוחות. אנחנו שוחים מסביב ללשון הים ויוצאים במעגן קטן בין הסלעים. ככה פעמיים. אני מנסה לשחות חתירה אבל עוברת מהר לחזה. באימוני הבריכה האחרונים שמתי לב שאני מתקדמת באותה מהירות בחתירה או בחזה, רק שבחתירה אני מתעייפת לאללה. התנועות כבר מסתדרות לי פחות או יותר אבל הנשימה שטוחה ומהירה, ואני מרגישה במאבק על האוויר. אם כך, הטריאתלון הראשון שלי יהיה ברובו בשחיית חזה. מקווה ללמוד לנשום נכון יותר עד אילת.

רכיבה
עשיתי איזה טריק עם המגבת והצלחתי להחליף את בגד הים לבגדי ריצה. אנחנו יוצאים ברכיבה מנהלתית שהפכה מיד לרכיבה בטור. הצמיגים המנופחים היטב (תודה ליאור!) עושים את העבודה. לשמחתי אני מצליחה לעמוד בקצב, אך חייבת להודות שהיה לי קשה. את איזור התעשיה הראשון אנחנו מקיפים פעם ראשונה כדי להכיר את המסלול, ופעם שניה "עכשיו ברצינות". אותו כנ"ל באיזור התעשיה השני. בדרך חזרה יש עליה קטנה ואני יודעת ומחכה לירידה שתגיע. קצת לפני הסוף יש עוד עליה, קשה הרבה יותר. נשימה ונשיפה וחירוק שניים עזרו לי לעבור את העליה הזו. בכל פעם אני מזכירה לעצמי שברולר בליידס זה הרבה יותר קשה, וכל מה שאפשר ברולרס אפשר גם באופניים. למדתי שאת העליות עושים על פלטה קטנה, ואת הירידות על פלטה גדולה. רוב הזמן היה לי איזה שיר גלגלצ"י בראש אבל שכחתי מהו, ולכן הנה שיר אחר שדרלי פרסמה בפייסבוק השבת ושמעתי אותו איזה 7000 פעם: Alors on danse.

ריצה
אחרי השחיה והרכיבה, שעדיין מאתגרות אותי, הריצה נראית פשוטה קלילה ונטולת עכבות. המסלול עובר לשמחתי בין העתיקות. רצנו עד לקיבוץ שדות ים ובחזרה, 2.5 ק"מ, ובשמחה הייתי רצה את המרחק הזה שוב עוד פעם. זהו? כבר נגמר?? נתראה בשבת הבאה… ועכשיו, עוגיות.