עברו יומיים, הגיע הזמן לצאת שוב. מסלול דומה. אין חשק, לילה, קר בחוץ והמעיל הסגול בכביסה. רעבה ולא רוצה לאכול לפני הריצה. תה ועוגיה, שמתגלים כלא מספקים. הרגליים זוכרות את המאמץ האחרון. מנסה לשכנע את עצמי שגם לרוץ עד לדרך יבנה זה מספיק בהחלט. בדרך יבנה פונה לכיוום הפקולטה ורצה עד לויצמן, ומשם בחזרה עד לרמז, בלי הפסקה. שלושים שניות של מנוחה ברמזור מפיחות כוחות מחודשים ועייפות בו זמנית. בחזרה בבית גוגל מפות מראה על 3.7 ק"מ. בטן ואלכסונים. זהו, הגיע הזמן להתקלח לאכול ולישון לישון. זוהי שקיעתה של הזריחה.
