בארבע וחצי בבוקר חשוך בחוץ. חשוך וחם. מה נסגר עם הקיץ הזה שלא רוצה לעזוב אותנו? גשם לא מצליח להבין למה קמים כל כך מוקדם ומה פשר ההתרגשות שאופפת את הבית. צריך להתקלח, להתלבש, לאכול, לנפח אוויר בצמיגים, לזכור לקחת את כל הפריטים ופרטי – הפריטים. מזל שחלי שלחה לנו רשימת ציוד, ככה זכרתי להביא קסדה. גשם שמח לצאת לטיול מוקדם, בשבילו זוהי הזדמנות מצויינת להפחיד את החתולים המנמנמים מתחת למכוניות.
שש בבוקר, רן אוסף אותי טרמפ ואנחנו נוסעים צפונה לקיסריה. בדרך השמש עולה ואני נזכרת שכבר מזמן לא ראיתי זריחה. הזריחה מעל איקאה הבוקר צהובה, אדומה וזוהרת במיוחד. עוד רגע יהיה פה חם ממש. מריחה ראשונה של קרם הגנה להיום.
שחיה
נקודת הזינוק לשחיה נמצאת ברצועת חוף קטנה בלשון מים שנכנסת בין העתיקות. למעשה, הזינוק לא יהיה מהחוף, אלא 200-300 מטר פנימה. זאת מפני שהחלק הקרוב ליבשה זרוע סלעים, או שהיו שם קודם או שהתפוררו מהחומות במרוצת השנים. חלי מסבירה לנו שצריך להכנס למים ולהאחז בחבל פנוי עד לזינוק, כדי לשמור כוחות. אנחנו שוחים מסביב ללשון הים ויוצאים במעגן קטן בין הסלעים. ככה פעמיים. אני מנסה לשחות חתירה אבל עוברת מהר לחזה. באימוני הבריכה האחרונים שמתי לב שאני מתקדמת באותה מהירות בחתירה או בחזה, רק שבחתירה אני מתעייפת לאללה. התנועות כבר מסתדרות לי פחות או יותר אבל הנשימה שטוחה ומהירה, ואני מרגישה במאבק על האוויר. אם כך, הטריאתלון הראשון שלי יהיה ברובו בשחיית חזה. מקווה ללמוד לנשום נכון יותר עד אילת.
רכיבה
עשיתי איזה טריק עם המגבת והצלחתי להחליף את בגד הים לבגדי ריצה. אנחנו יוצאים ברכיבה מנהלתית שהפכה מיד לרכיבה בטור. הצמיגים המנופחים היטב (תודה ליאור!) עושים את העבודה. לשמחתי אני מצליחה לעמוד בקצב, אך חייבת להודות שהיה לי קשה. את איזור התעשיה הראשון אנחנו מקיפים פעם ראשונה כדי להכיר את המסלול, ופעם שניה "עכשיו ברצינות". אותו כנ"ל באיזור התעשיה השני. בדרך חזרה יש עליה קטנה ואני יודעת ומחכה לירידה שתגיע. קצת לפני הסוף יש עוד עליה, קשה הרבה יותר. נשימה ונשיפה וחירוק שניים עזרו לי לעבור את העליה הזו. בכל פעם אני מזכירה לעצמי שברולר בליידס זה הרבה יותר קשה, וכל מה שאפשר ברולרס אפשר גם באופניים. למדתי שאת העליות עושים על פלטה קטנה, ואת הירידות על פלטה גדולה. רוב הזמן היה לי איזה שיר גלגלצ"י בראש אבל שכחתי מהו, ולכן הנה שיר אחר שדרלי פרסמה בפייסבוק השבת ושמעתי אותו איזה 7000 פעם: Alors on danse.
ריצה
אחרי השחיה והרכיבה, שעדיין מאתגרות אותי, הריצה נראית פשוטה קלילה ונטולת עכבות. המסלול עובר לשמחתי בין העתיקות. רצנו עד לקיבוץ שדות ים ובחזרה, 2.5 ק"מ, ובשמחה הייתי רצה את המרחק הזה שוב עוד פעם. זהו? כבר נגמר?? נתראה בשבת הבאה… ועכשיו, עוגיות.