לילה בבית מלון, תחושה של ניצחון בדידות וריקנות. אז מה נשאר? לרוץ. במורד השמינית אל כיכר קולומבוס ומשם לפארק. המון רצים ורוכבים על אופניים ורולר בליידס. הרעש של העיר הגדולה נבלע על ידי העצים, ואני שוב מרגישה בבית. מסביב מציצים הבניינים כמו טירות מוזרות, ואני ביער של ימי הביניים יחד עם יתר האבירים. מצאתי שביל נחמד שהוביל אל אגם גדול והתחלתי להקיף את האגם. מסתבר שהאגם הרבה יותר גדול משחשבתי… ליד מצפור ג'קלין קנדי עצרתי לנוח, ומשם המשכתי בהליכה ובריצה לסירוגין. זה הזמן לסיים ולחזור, אבל מהיכן חוזרים? יצאתי אל הכביש הסמוך כדי לגלות שאני ממש לא בכיוון. בחזרה ליער! חלפתי על פני שביל ארוך של אנשים שנראה כאילו הם גרים שם ביער. אף אחד לא נראה לי הומלס. האם אלו תיירים שלא יכולים לממן לילה במלון בניו יורק??