התכנון המקורי היה לרוץ עם ליאור, אבל זה לא התאפשר. אורן, שגם רצה לרוץ עם ליאור (כולם רוצים לרוץ עם ליאור!) – מצא את עצמו בשמונה בערב בכיכר רבין, במקום. החלטנו לבדוק את הטיילת החדשה באיזור רידינג, זו שעל פי השמועות ממשיכה עד להרצליה. אז יש אמת בפרסום! רצנו לפארק הירקון ומשם לנמל תל אביב, וצפונה על הטיילת החדשה לאורך הים. כרגיל עם אורן, השיחה מרתקת ובכלל לא הרגשתי את הזמן עובר. מה שכן הרגשתי זה שאני רצה מהר יותר מהקצב הרגיל שלי. אבל זה היה נעים, והרגיש טוב, אז המשכתי – מזיעה, מתנשפת ונהנית מכל רגע. רחש הגלים, אוויר הים, האופק השחור, המוני הרצים שחלקו איתנו את הדרך בהכנות למרוץ תל אביב, שיחה על קידום מקצועי ועל הצורך בתכנון של העתיד. הכל היה נפלא ומלא קסם. הסתובבנו וחזרנו אל כיכר אתרים, ודיברנו על התלהבות כובשת ועל המשותף לאנשים שהצליחו בתחומם – עניין אמיתי בתחום שבו הם עוסקים. רצנו במשך שעה ורבע, בערך עשרה ק"מ מהירים במיוחד.
בריצה הזו בדקתי את הבגדים החדשים שלי, וכולם נמצאו נוחים מאד פרט לחזיה. יופי! אז עכשיו השתכנעתי שההשקעה בביגוד ספורט איכותי אכן חשובה.
חזרתי הביתה מרוצה מאד מריצה באמת מהנה, ושמחתי למצוא במקרר יוגורט ומלח – שני פריטים שסוף סוף הופיעו במטבח החדש שלי. בעקבות המעבר, ועד לניקוי המטבח החדש ואכלוסו במזון, הזנחתי קצת את הארוחות אחרי הריצה ובכלל. בימים האחרונים הייתי עייפה, חסרת אנרגיה, ובעיקר רעבה. גם הרגשתי שהשרירים לא מתחזקים למרות הריצות. וכשחיברתי אחד ועוד אחד, הבנתי שהזנחתי את עקרונות התזונה. אומרים שמייד אחרי ריצה צריך לאכול משהו חלבוני כדי לעזור לשריר להיבנות, ולאחר כשעה לאכול ארוחה מלאה ומסודרת. אני מקווה שפיצה נחשבת לי כארוחה מסודרת 🙂 במהלך הריצה עם אורן דיברנו גם על משהו מתוק במהלך הריצה כדי לקבל מנת אנרגיה, ואני מתכוונת לנסות זאת בהר לעמק.