המטרה: טריאתלון אילת 2010

אבל זה לא מה שימנע ממני לרוץ. אייפוד שאפל הגריל את שבוע מספר 7. סוז מורה לרוץ 25 דקות ברצף, ואני מצייתת. בסוף המסלול מגבירה לשלוש דקות של ריצה מהירה. בסך הכל 4 ק"מ של ריצה רצופה. ושוב תודה למיכל שבזכותה הגעתי לחדר הכושר עם עין אחת בוכה ועין שניה צוחקת. מה שהכי מגניב זה שאחרי 25 דקות ריצה (קצת יותר) הרגשתי שאני עדיין יכולה להמשיך. השרירים בסדר ואני נושמת בקצב רגיל. אפילו בעת כתיבת שורות אלו בא לי לצאת לריצה נוספת… אבל אני אתאפק, ובמקום זה אלך לקנות לי בגדי ריצה חדשים.

הנוסעים בדרך יבנה בוודאי מחייכים לעצמם. צבנוע קטן ועקשן. שרה לעצמי ועושה תנועות עם הידיים, תעירי אותי לפני שאת הולכת-כת. יוצאת מהבית וקר-קר-קר, סוז באוזניים עם מוזיקה נהדרת. מוותרת על חימום כי כל כך קר ומתחילה ישר לרוץ. מהבית לדרך רמז (סו מבשרת שמתחיל שיעור חדש בחימום בן חמש דקות), לגלוסקין ומשם לפאבים בהרצל (סו מודיעה שעכשיו רצים עשר דקות). הכוכבים יפים בשדרות חן, ואני כל כך מתרגשת מזה שהריצה הפכה לי לנוחה ונעימה, עם הפנים לכיוון הבית ועם חשק לעוד. אז המשכתי עוד… פונה לדרך יבנה, רמזור ירוק משמח אותי, סו מבקשת ואני מסכימה להליכה בת שלוש דקות, ובואי איילין במעלה עמוס דניאלי, עליה לחנה אברך, עד שסוז מכריזה שסיימנו ועכשיו הליכה של חמש דקות ומתיחות. ברקע eye of the tiger עם קונוטציות של הישגיות.

אני רצה לאט. בקצב של צבנוע. צעד אחרי צעד אחרי צעד. הקצב הזה מאפשר לי לרוץ יותר, כי כשהקצב עולה גם הלב פועם מהר יותר והגוף מתעייף ורוצה לנוח. האופן שבו אני רצה מזכיר לי את האופן שבו אני פותרת באגים או מנכשת עשבים בגינה: סט מסודר של פעולות שחוזר על עצמו במונוטניות מבורכת. סבלנות ונחישות הן תכונות המפתח. ובדיוק מצאתי את המאמר הזה ואת מוסר ההשכל באתר של מועדון רצי תל אביב.

עברו יומיים, הגיע הזמן לצאת שוב. מסלול דומה. אין חשק, לילה, קר בחוץ והמעיל הסגול בכביסה. רעבה ולא רוצה לאכול לפני הריצה. תה ועוגיה, שמתגלים כלא מספקים. הרגליים זוכרות את המאמץ האחרון. מנסה לשכנע את עצמי שגם לרוץ עד לדרך יבנה זה מספיק בהחלט. בדרך יבנה פונה לכיוום הפקולטה ורצה עד לויצמן, ומשם בחזרה עד לרמז, בלי הפסקה. שלושים שניות של מנוחה ברמזור מפיחות כוחות מחודשים ועייפות בו זמנית. בחזרה בבית גוגל מפות מראה על 3.7 ק"מ. בטן ואלכסונים. זהו, הגיע הזמן להתקלח לאכול ולישון לישון. זוהי שקיעתה של הזריחה.

3.8 ק"מ. עד לנתנאלה ובחזרה. עצירה אחת לקשור שרוכים, שתי הליכות קצרות של התעייפות, וריצה רצופה מאמצע דרך יבנה ועד הבית. אייפוד ננו עם אוסף שירים ששרה הכינה לי. בטן ואלכסונים בבית. חזקה יותר טובה יותר מהירה יותר חזקה יותר. עשרים ושמונה דקות (לתשומת לב הקורא ליאור!!!).