שמונה בערב, האורות כבו בשיכון ותיקים ברחובות. הפסקת חשמל פתאומית. מרחוק מנצנצים האורות בחדר הכושר. איזו הזדמנות פז להשאיר את כל התירוצים בצד! הדלקתי נר, לבשתי גופיה (לקח מהפעם הקודמת) והגעתי בזמן למיני-קלאס בטן: רבע שעה של תרגילים שמטרתם חיזוק שרירי הבטן. משם למסילת הריצה. הפעם כיוונתי לעבודה בדופק גבוה יותר. חמש דקות הליכה מהירה לחימום, ולאחריהן ריצה רצופה של 4.5 ק"מ במהירות 8.5 קמ"ש. ב- 1.5 ק"מ האחרונים הגברתי ל- 9.5 קמ"ש, שווה ערך לקצב של 6.18 דקות לק"מ. מד הדופק של המכשיר לא עבד ולכן אני לא יודעת באיזה דופק עבדתי אבל ככל הנראה גבוה מ- 160. השורה התחתונה: 6 ק"מ, 42 דקות של ריצה רצופה. בקטע האחרון הרגשתי את חום הגוף עולה, מין הרגשה שהאימון מאד אפקטיבי. סיימתי רטובה, התעטפתי במעיל ויצאתי אל הגשם שבחוץ. עד שהגעתי אל האוטו הייתי רטובה גם מבפנים וגם מבחוץ. סושי חם מול האח הגדול היה סיום של פינוק לאימון הזה.
מיטלון. אין עליך. אומרת ועושה . ומתקדמת מהר ….
קפה בבזל ישפר ביצועים. ביי מתוקה.
רחלון, אני מחכה ומצפה לרוץ איתך. נעשה ביחד את מרוץ אדידס – 10K? אני כבר נרשמתי… 🙂
מחכה ומצפה גם לקפה !! 🙂
לא הספקתי לכתוב בפעם האחרונה, אם את רצה על מכשיר, תמיד תוסיפי מעלה אחת למה שהתכוונת, זה מסמלץ ריצה בחוץ טוב יותר (כי אין התנגדות רוח בחד"כ).
בהצלחה וכל הכבוד!
היי ליאור, תודה על העצה! בהתחלה לא הבנתי למה התכוונת… אבל אחרי הסופ"ש האחרון שבו רצתי ברוח המדברית, עכשיו הכל ברור 🙂