מסילת ריצה

בדיוק בזמן שהתלבשתי כדי לצאת לסיבוב רחובות (קטן) 2, התחיל לרדת גשם סוחף, ממש מבול! עם ברד והכל. לכן שיניתי תכניות לריצה בחדר הכושר על הליכון. על ההליכון אפשר לבחור כל מיני תכניות, החלטתי להיות הרפקנית ובחרתי בתכנית "קצב לב" למשך שלושים דקות. מה שנחמד בריצה על הליכון הוא שאפשר לראות בדיוק כמה ק"מ עברו, וכמה זמן עבר, וכמה עוד נשאר. יש גם מין לוחות מתכת שמודדים את הדופק אם מחזיקים בהם למספר שניות. לקח לי קצת זמן להבין את זה, כנראה שהתכנית שבחרתי גרמה למסילה לנוע לשיפוע 3.0 בכל פעם שניסיתי למדוד דופק. אחרי הפעם השניה שבה זה קרה ביליתי את המשך הריצה במבטים מפוחדים כלפי מטה – לשמור על המסילה שלא תתרומם לה פתאום. קצב הלב שלי היה בין 153-158. מהירות ממוצעת: 8 קמ"ש. חם מאד עם החולצה הארוכה, שמתאימה למזג האוויר הסוער שבחוץ ופחות לסביבה המוגנת של חדר הכושר. לאחר 30 דקות הספקתי לעבור רק כ- 4 ק"מ… מזל שהמכשיר מאפשר עוד 5 דקות למנוחה! רציתי להמשיך באותו קצב כדי להגיע ל- 5.8 ק"מ, זמן הריצה שעשיתי בפעמיים האחרונות, אך עם תום חמש הדקות המסילה הפסיקה לנוע. אני הייתי על 4 וקצת ק"מ ודי עייפה בשלב הזה. גם הברכיים התחילו להפתעתי להשמיע קול למרות שחיממתי אותן כמו שצריך. אבל אני רוצה להתקדם, לא מתאים לסיים אימון לפני ש- 5.8 מנצנץ על המכשיר! לחיצה על start ואני שוב בעניינים. מהר מהר מעלה את הקצב, הולכת שתי דקות וממשיכה לרוץ. וככה בכיף שלי כל פעם העליתי קצת את המהירות וסיימתי את הריצה במהירות 10 קמ"ש כשאני מסננת "כן!" בשמחה חרישית עם תום שישה ק"מ.

כתיבת תגובה


This is a blog At.CorKy.Net