הגיע הזמן לשמן את השרשרת שבילתה כבר לא מעט ק"מ בחברתי. קראתי את כל ההוראות על חומר הסיכה האדום. ההוראות גוערות במשתמשים: "Wipe off all the access lube. All of it!". ובהמשך – "You can't wipe the chain too much, so really wipe it down good". אוקיי, הבנתי. לנגב את החומר. הידד.
האופניים הושענו אחר כבוד בחדר השינה על הארון כדי שלא ילכלכו את הקירות שנצבעו לא מזמן. החלטה שהתגלתה נבונה בזמן סיבוב השרשרת שהעיפה טיפות שחורות לכל עבר. אה… אופס. הצלחתי להתעלם באלגנטיות מחומר הסיכה הורדרד שטפטף על הרצפה. סמרטוט רצפה ואפילו סקוטשברייט לא הצליחו לסלק את הכתם שנוצר. זה חומר טוב!!
את האימון הערב סיימתי בתרגיל אקרובטי של ירידה מהאופניים תוך הנפת רגל ימנית באוויר מעבר למושב. האופניים נפלו ארצה בקול חבטה ואני עליהם. לאופניים שלום. סובבתי את הכידון ימינה ושמאלה לבדוק שאין הפתעות וקול "טסססס" דקיק נשמע. בחינה מדוקדקת הראתה שקוץ נעוץ בגלגל הקדמי. הוצאתי אותו בשמחה כדי להראות לחלי. Wrong again. עדיף להשאיר את הקוץ נעוץ בצמיג, ככה האוויר יברח לאט יותר, ואולי – אם יהיה לי מזל – אצליח להגיע עד הרכב… ככה פגשתי את הפנצ'ר הראשון שלי. מקווה שלא לפגוש אתכם יותר מדי, ואם כבר – אז רק באימונים… במהלך תחרויות תשארו בבית שלכם בבקשה.