אימון הריצה היום כיפי במיוחד. רצים 400 מטר בקצב תחרות, ואז עוד 400 מטר בקצב צב, המכונה "מנוחה אקטיבית". ככה 6 פעמים (4800 מטר). הדופק בסיום מקטע בקצב תחרות: 165 (80%), ובסיום מקטע מנוחה: 150 (70%). הברכיים קצת מציקות אבל המצברוח בשמים – תודות למוזיקה שהפעם הבאתי איתי. שני שירים: אריק לביא שר לי שיר בסיום הריצה, ו- PIL בבית מוסרים שזהו לא שיר על אהבה.
למיטל,
האם זה נכון שאנחנו מתים מחימצון?
שכל נשימה מיותרת רק מגבירה אותו?
שככל שרצים יותר מתים מוקדם יותר?
האם זאת גם הסיבה שצבים אף פעם אינם רצים ובד"כ מעדיפים להישאר בבית?
בברכה,
קורא חדש.
דוד יקר שלי וקורא חדש גם,
זה נכון. עדיף לנשום פחות ולחיות יותר.
יום נפלא 🙂
אתה צודק אבל היה ממש כיף. אבל אתה צודק. זו תהיה ריצה אחרונה לפני שבת. מעכשיו רק בריכות, אופניים, וקרח 🙂
לא סיכמנו להפסיק עם הריצות המהירות קצת?