לאט לאט אני מתחילה לקלוט איך שוחים חתירה. הרבה יותר לאט משקיוויתי. יש תקווה! היום הצלחתי לראשונה לעשות את התנועות הנכונות עם הידיים ועם הרגליים, בו זמנית. התחלתי עם סנפירים ותנועות חתירה עם הידיים, משתדלת לבצע תרגיל שריטה, לסובב את הראש החוצה דרך הכתף, להחזיר אותו דרך הכתף, להעביר את היד מתחת לגוף אך לא לעבור את החצי, להכניס את כפות הידיים בהמשך לזרוע, ולהעלות את המרפק מעל למים – כל זה תוך כדי שמירה על נשימה. אחרי מספר בריכות כאלו שמתי את הסנפירים בצד, וכמו קסם גם הרגליים עשו את תנועות המספרים המתאימות 🙂
בדרך חזרה הביתה מתי מציע שאצטרף אליו לבריכת האוניברסיטה. אני כבר בבגד ים, כך שההחלטה היתה קלה. הבריכה באוניברסיטה באורך חמישים מטר, ואני רגילה ל- 25. מרגישה שאני שוחה ושוחה והבריכה לא נגמרת… מתי הציע מספר תיקונים, כמו תנועות ארוכות יותר וזווית החיתוך של המים. שחיתי עוד מספר בריכות בחתירה ובחזה לסירוגין עד שהתעייפתי.
אם עד כה חשבתי שהגורם המגביל שלי תהיה הריצה, היום נראה לי שזוהי השחיה. אבל כל מה שצריך זה תרגול – נכון? כך בדיוק היה גם עם הריצה. ובדיוק ברגע הנכון התקשר הדוד שלי עם הצעה משמחת לכניסה חופשית לבריכת גורדון.
"וכשאתה רוצה משהו, היקום כולו נחלץ לעזרתך כדי שתגשים את המשאלה שלך". (האלכימאי)
שימי לב, נדמה לי שהמים בבריכת גורדון הם מי ים.