קמנו מוקדם בשבת – שש וחצי בבוקר! הנסיך קיבל טיול מפנק ואחריו התארגנתי לריצה. הפעם עליתי את שדרות בן גוריון אל כיכר ורצתי צפונה לאורך הים. הגעתי עד לחוף תל-ברוך וחזור, נדמה לי שזה 12 ק"מ. גוגל מפות עדיין לא מסמן את הטיילת החדשה כך שאני יכולה רק לשער. היתה רוח נעימה והרבה אנשים בטיילת. הים, כרגיל, עושה נעים ללב. בשולי הדרך נזרעו פרחי בר ושמחתי לגלות ביניהם גם חרציות – כך שבשנה הבאה החרציות של רחובות לא תחסרנה לי. בריצות ברחובות בשדות החרציות הייתי סופרת את שיחי החרציות הלבנות – מן מוטציה שקורית לפעמים לפרחים – ושמחתי לראות שיח אחד כזה גם בתל אביב. לבשתי את החולצה החדשה שקיבלתי מהר לעמק וניסיתי לזהות חולצות דומות – לא ראיתי נוספות, אבל אדם אחד ברך אותי לשלום וסימן עם האצבע שגם הוא בעניין. הטיילת החדשה עוברת לאורך שדה דב, ולאורך הגדר קשורים כלבי שמירה יפים כל כך. אני חושבת על גשם שניצל מגורל דומה. אם בא לכם לאמץ כלב כזה ולגאול אותו מהקשר ההדוק עם השרשרת, החום והשעמום, אז הנה קישור לקבוצה בפייסבוק עם פרטים. בריצה הזו שילבתי שני קטעים של ריצה מהירה שפתאום התחשקו לי – וגם שתי הליכות קצרות. בדרך חזרה הרגשתי נפילת סוכר ורעב והצטערתי שלא לקחתי תמר לדרך. כנראה שהמרחק ומשך הפעילות עולים ואני צריכה להתחיל לחשוב על תזונה במהלך הריצה. חזרה הביתה, מקלחת, אוכל, ושוב לים ביחד עם גשם לחוף הכלבים.