כאן יופיע הפוסט שאני דוחה את כתיבתו כבר שבוע. וזאת מפני שהיה כל כך מדהים שקשה לי להביע בצורה מדוייקת במילים את מה שחוויתי. תודה ענקית לליאור ולקבוצת עמק האושר 3.
.
אין מילים, היה פשוט מדהים!
כבר יומיים לא יורד לי החיוך מהפנים
והנסיונות להסביר לחברים בעבודה את מה שאי אפשר להסביר במילים
שרון, תודה ענקית על ששיכנעת אותי להגיע למרוץ. אמרת שזו תהיה חוויה שלא תשכח במהרה, וכל כך צדקת!
שמחתי להכיר את כולכם, אלופים וגיבורים אחד אחת.
עמק האושר, כמה אושר 🙂
אני אזכור מהמירוץ הזה נקודות קטנות שפשוט עשו לי את זה:
עודד שהניח עלי ז'קט בסיום המקטע השני כדי שלא אתקרר,
נגה שבישלה וטרחה והסיעה והיתה שם כל רגע עם חיוך ענק,
שולי עם שיחה מלב אל לב בשעות הקטנות של הלילה,
צמרת שדאגה לאוכל, לשתיה ולאהבה,
מעיין שהציעה לי את החולצה שלה במקום שלי שנרטבה,
לירן עם החיוך הענק שהעליות לא הצליחו להוריד,
וכמובן שרון, עם הלוגיסטיקה המורכבת, החל באימונים להכרת המסלול, דרך סיכומי פגישה, וכלה בכרטיסי המעקב, שמצא את הזמן גם להיות בנקודות הסיום ולחייך ולצלם, הכל בסבלנות רבה ובעדינות
תודה רבה לכולכם
ובקרוב התמונות
🙂
מיטל
