המטרה: טריאתלון אילת 2010

לפוסט הזה יש שיר מלווה, Nightswimming.

יצאתי לרוץ באחת עשרה בלילה, חזרתי אחרי חצות. דרך גן העצמאות, ירידה לטיילת, אורות אדומים בחוף מציצים. משם צפונה עד למגדל של חברת החשמל. הסתובבתי קצת לפני הכלבים העצובים. היה שומם, מעט אנשים, לפעמים קצת מפחיד, מחשבות שקטות.

קמנו מוקדם בשבת – שש וחצי בבוקר! הנסיך קיבל טיול מפנק ואחריו התארגנתי לריצה. הפעם עליתי את שדרות בן גוריון אל כיכר ורצתי צפונה לאורך הים. הגעתי עד לחוף תל-ברוך וחזור, נדמה לי שזה 12 ק"מ. גוגל מפות עדיין לא מסמן את הטיילת החדשה כך שאני יכולה רק לשער. היתה רוח נעימה והרבה אנשים בטיילת. הים, כרגיל, עושה נעים ללב. בשולי הדרך נזרעו פרחי בר ושמחתי לגלות ביניהם גם חרציות – כך שבשנה הבאה החרציות של רחובות לא תחסרנה לי. בריצות ברחובות בשדות החרציות הייתי סופרת את שיחי החרציות הלבנות – מן מוטציה שקורית לפעמים לפרחים – ושמחתי לראות שיח אחד כזה גם בתל אביב. לבשתי את החולצה החדשה שקיבלתי מהר לעמק וניסיתי לזהות חולצות דומות – לא ראיתי נוספות, אבל אדם אחד ברך אותי לשלום וסימן עם האצבע שגם הוא בעניין. הטיילת החדשה עוברת לאורך שדה דב, ולאורך הגדר קשורים כלבי שמירה יפים כל כך. אני חושבת על גשם שניצל מגורל דומה. אם בא לכם לאמץ כלב כזה ולגאול אותו מהקשר ההדוק עם השרשרת, החום והשעמום, אז הנה קישור לקבוצה בפייסבוק עם פרטים. בריצה הזו שילבתי שני קטעים של ריצה מהירה שפתאום התחשקו לי – וגם שתי הליכות קצרות. בדרך חזרה הרגשתי נפילת סוכר ורעב והצטערתי שלא לקחתי תמר לדרך. כנראה שהמרחק ומשך הפעילות עולים ואני צריכה להתחיל לחשוב על תזונה במהלך הריצה. חזרה הביתה, מקלחת, אוכל, ושוב לים ביחד עם גשם לחוף הכלבים.

כאן יופיע הפוסט שאני דוחה את כתיבתו כבר שבוע. וזאת מפני שהיה כל כך מדהים שקשה לי להביע בצורה מדוייקת במילים את מה שחוויתי. תודה ענקית לליאור ולקבוצת עמק האושר 3.


.

אין מילים, היה פשוט מדהים!
כבר יומיים לא יורד לי החיוך מהפנים
והנסיונות להסביר לחברים בעבודה את מה שאי אפשר להסביר במילים
שרון, תודה ענקית על ששיכנעת אותי להגיע למרוץ. אמרת שזו תהיה חוויה שלא תשכח במהרה, וכל כך צדקת!
שמחתי להכיר את כולכם, אלופים וגיבורים אחד אחת.
עמק האושר, כמה אושר 🙂
אני אזכור מהמירוץ הזה נקודות קטנות שפשוט עשו לי את זה:
עודד שהניח עלי ז'קט בסיום המקטע השני כדי שלא אתקרר,
נגה שבישלה וטרחה והסיעה והיתה שם כל רגע עם חיוך ענק,
שולי עם שיחה מלב אל לב בשעות הקטנות של הלילה,
צמרת שדאגה לאוכל, לשתיה ולאהבה,
מעיין שהציעה לי את החולצה שלה במקום שלי שנרטבה,
לירן עם החיוך הענק שהעליות לא הצליחו להוריד,
וכמובן שרון, עם הלוגיסטיקה המורכבת, החל באימונים להכרת המסלול, דרך סיכומי פגישה, וכלה בכרטיסי המעקב, שמצא את הזמן גם להיות בנקודות הסיום ולחייך ולצלם, הכל בסבלנות רבה ובעדינות
תודה רבה לכולכם
ובקרוב התמונות
🙂
מיטל