סוף סוף מצאנו בית בתל אביב. לא רצתי שבוע חצי – בהתחלה כי הייתי חולה, ובהמשך בעקבות עומס מטלות שקשורות בקיפול הדירה ברחובות ובסידור הדירה בתל אביב. וככה עבר לו השבוע, יום חמישי הגיע, אחרוני הסידורים הושלמו, אני בדירה החדשה והשקיעה טרם החלה. לבשתי את בגדי הריצה, התמתחתי בבית ויצאתי אל הרחוב. וואו. תל אביב. קצת מזכיר את הריצות ברומא, ריצה בעיר גדולה. כל כך הרבה אנשים! וכלבים! ומכוניות! דילגתי בין מכוניות מתחת לכיכר העירייה, עליתי בשדרות בן-גוריון, כמעט ונדרסתי בכביש קטן שהגיחה ממנו מכונית במהירות. ועוד למעלה, אל כיכר אתרים. הים נשקף מכל עבר והשמש שוקעת בו. נשמתי עמוק ושמחתי על המעבר ועל השינוי. למשל, זה מאד נחמד לראות שקיעה בים במהלך הריצה. דילגתי בירידה את מדרגות כיכר אתרים והמשכתי לצד בריכת גורדון. מבט ישר, מבט שמאלה לים, מבט ימינה לרצים, מבט ישר… – רגע??? הרץ מולי מוכר לי, זהו דן! אותו דן מהריצה הקודמת, ההיא המדברית, פתאום ככה סתם באמצע תל אביב, מזיע ושמח. שמחתי לראות אותו, החלפנו משפטים והמשכתי בריצה, מהרהרת בכך שאין מקריות בחיים. ליד חוף הדתיים יש עלייה אל גינה שמשקיפה אל הים. משם ההמשך אל שדרות נורדאו, בירידה. ימינה לאבן גבירול, חלפתי על פני סושיה שנראית לי מעניינת. המשכתי עד בלוך ומשם לרחובות הפנימיים בהם שוכנת דירתי החדשה. שלום לזוג מבוגרים שמחזיק ידיים, אלו הם בעלי הדירה החדשה שלי, שיצאו לטיול ערב והתלהבו לראות את הדיירת החדשה שלהם בבגדי ריצה. ושתי קומות אל הבית החדש, שם מחכה לי גשם בציפייה.
גינה שמשקיפה אל הים => גן העצמאות