טרום ריצה
בעודי מתארגנת בשטח הכינוס ראיתי את קרן. לפני חודש הצבנו לעצמנו מטרה לרוץ ביחד עשרה ק"מ במירוץ תל אביב המתוכנן לחודש מרץ. בינתיים המרוץ נדחה, ומסתבר ששתינו נרשמנו לעין גדי בתור מירוץ חליפי, ושכחנו לספר על זה אחת לשניה. איך שמחתי! השלמתי חוויות עם קרן ובמקביל התארגנתי למרוץ: הכנסתי לכיס המכנס תמרים, שמתי כובע, מרחתי קרם הגנה והצמדתי אייפוד למכנס. הכנתי משקה איזוטוני ושתיתי ממנו. את התיק השארתי בלוקר, ולקחתי איתי בקבוק נוסף עם 750 מ"ל של ברד איזוטוני. החלטתי לא לקחת סיכונים ולרוץ עם בקבוק של משקה איזוטוני ביד. ערב קודם, ערבבתי אבקה בבקבוק והקפאתי. עכשיו הבקבוק הקר בידי, זה מרגיש קצת מוזר כי אני לא רגילה לרוץ עם בקבוק ביד.
זינוק
בעודי עומדת על קו הזינוק, בין מאות האנשים, דמעות של התרגשות וגאווה עלו אל עיני. באותו רגע הצטערתי שלא בחרתי במשקפי שמש אטומים יותר, ככה הייתי יכולה לזרום עם ההרגשה. על הבמה רקדניות ברזילאיות ודברי תודה. ביד אחת אני מחזיקה את הבקבוק של האיזוטוני ובשניה מוחאת כפיים. כל האנשים סופרים ביחד חמש… ארבע… שלוש… שתיים… אחת… את יריית ההזנקה לא שמעתי מפני שבשלב הזה כבר הגברתי ווליום באוזניות, רוצה לשקוע בתוך המוזיקה המוכרת ולהסחף עם גוש האנשים.
תחילת הריצה
אנשים עוקפים אותי, גם כאלו שמשתתפים במקצה ההליכה. אני זזה לשוליים ומחליטה להצמד אליהם ממספר סיבות: א. כביש אספלט שחור ביום חם פולט הרבה קרינה, ובשוליים יש חול מדברי בהיר. ב. בעקבות השטפונות יש נביטה מאסיבית של צמחים, וצמחים נובטים זה מדליק, בעיקר במדבר. ג. לתת למהירים יותר לעקוף בקלות. בשלב מסויים התחלתי לדאוג שאולי אני האחרונה במקצה… מבט חטוף לאחור גילה לי שאני במקום טוב באמצע, יש עוד המוני אנשים מאחורי.
הק"מ השני
בגלל הריצה בקבוצה גדולה של אנשים שרצים מהר, את הק"מ הראשונים רצתי מהר יותר מהקצב הרגיל שלי. נשימות מהירות יותר רמזו לי שנסחפתי עם הקצב הכללי. התאמתי את מהירות הריצה שלי לקצב שאני רגילה אליו עד שהנשימות התייצבו. ואז ראיתי דגל מתנפנף ומתחתיו הספרה שתיים, ונזכרתי ששלושת הק"מ הראשונים הם רק שלב החימום. לקחתי שלוק מהאיזוטוני שבשלב הזה כבר היה חם למדי. בתחנת השתיה לקחתי בקבוק ולגמתי ממנו לאט, בכל מספר דקות עוד קצת, ככה רצתי לי עם שני בקבוקים עד שהרגשתי ששתיתי מספיק מים ואת הקצת שנשאר שפכתי על החולצה כדי לקרר את הגוף.
ק"מ ארבע עד שש
אלו שסיימו את המחצית מסתובבים וחוזרים. הם אמורים להצמד לצד השני, אבל אנחנו לא בסינגפור וכל אחד רץ במסלול שמתאים לו. כשהרצים חולפים על פני נוצר משב של רוח, וזה כיף, אז שירוצו איפה שמתחשק להם. אני חושבת על המחצית הקרובה, עוד ק"מ אחד. בשבילי זהו כבר שלב ה- Mojo, הריצה האוטומטית שבה המחשבות נושאות אותי הלאה. אני שוכחת מזה שיש לי רגליים וברכיים וכובע על הראש ופשוט רצה בכיף, עד לחבית, ומסתובבת. אחרי ק"מ אני רואה מולי את קרן וצועקת לה "קרן, כל הכבוד!". אופס, אולי צעקתי חזק מדי בגלל המוזיקה באוזניות. מחייכת וממשיכה.
הק"מ השביעי
היה כיף נורא. רצתי בקצב אחיד והתחלתי להבחין שאני עוקפת אנשים, כל פעם עוד אחד ועוד אחד. המוזיקה היתה לי מאד נעימה והתחלתי לשיר. מימיני ים המלח, לפני הרים עצומים, ולמעלה שמיים. הריצה בעלייה ואני די מחבבת עליות מתונות, צעדי ריצה קטנים ומדודים ותחנת שתיה באמצע. סוף סוף אני מרשה לעצמי לזרוק את הבקבוק עם שאריות המשקה האיזוטוני, יודעת שנותרו רק עוד 2.5 ק"מ אל הבקבוק הנוסף שמחכה לי בלוקר. שתיתי מהמים, שפכתי על עצמי לקירור וזרקתי את הבקבוק. איזה כיף לרוץ בידיים חופשיות!! פורטיס וסחרוב בהופעה נותנים בראש ואני נותנת ברגליים, קלילות מפתיעה סוחפת אותי ואני נותנת לשיר ולהרים לעטוף אותי. העיניים למעלה בשמיים וכבר לא מתביישת לשיר, (בעיקר כשלידי כולם עם אוזניות), חלום כחול של הרים ושמיים ואש וכחול והכל מתפרץ והאנדרופינים שוטפים את הגוף.
סיום
אנשים בצידי הדרך מוחאים כפיים. הידיים שלי חופשיות אחרי שזרקתי את האיזוטוני לקראת הסוף, והתחלתי למחוא כפיים גם, לעצמי. על שהצבתי לי מטרה ועמדתי בה בגבורה, על שהתמודדתי באומץ עם השרב ועם הפחד שלי ממנו, ועל שסיימתי את המירוץ הראשון שלי, בכיף.
תוצאות ותמונת סיום
שעה וארבע דקות וארבעים ושש שניות (1:04:46), מקום 51 מתוך 96 בקטגוריית נשים 35-45.
חליק עלייך אחותי!!!
אגב, אחותי- חליק עלייך!!!!
אם אעיז…תרוצי איתי את מירוץ רמת השרון? מירוץ רעננה?
היי שירי, בשמחה, בואי נמצא לנו איזה מרוץ נחמד ונרוץ ביחד.
בוודאי. ותודה למהממטורית מספר אחת שלי. תודה על העידוד ועל האכפתיות ועל הדאגה. זה נורא כיף שיש לי אותך. שבוע נפלא!!
אז אני יכולה להפסיק לדאוג?